כללי הכתיב המלא החדשים 

כללי הכתיב המלא קובעים שבתנאים מסוימים י' ו-ו' מתווספות במילים מסוימות, או שהן מוכפלות, כדי שיסייעו בזיהוי המילים, בקריאתן ובהגייתן:

• י' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת i במילים כגון מלה (milla)-מילה; למד (limmed)-לימד
• י' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת  e במילים כגון תאבון (te'avon)-תיאבון, תאמר (te'amer)-תיאמר; ובמילים כגון הכר (hekher)-היכר
• י' מתווספת כאם קריאה אחרי קמץ או פתח לציון תנועת a במילים כגון עכשו-עכשיו, סתו-סתיו
• י' מוכפלת בתחילת המילה, בתוך המילה או בסוף המילה לציונה כעיצור y הנהגה בשווא, ay ,yi ,ye ,ya במילים כגון צינה-ציינה, ידי (yaday)-ידיי, יתן-ייתן, ציר (tsayyar)-צייד, בעית (be'ayat)-בעיית, יבים-יביים
• ו' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת o במילים כגון דב-דוב, יזכר-יזכור; ובמילים כגון אפיה (ofya)-אופייה
• ו' מתווספת כאם קריאה לציון תנועת u במילים כגון חלצה (hultsa)-חולצה, מצינת-מצוינת, מרבים (merubim)-מרובים
• ו' מוכפלת בתוך המילה לציונה כעיצור v הנהגה בשווא, vi ,ve ,va במילים כגון מכונים (mekhavnim)-מכוונים, ענוה-ענווה, לותר-לוותר, הטוח-הטווח, עול-עוול, אוירה (avira)-אווירה, בויסות-בוויסות.

במאי 2017 נקבעו כללי כתיב מלא חדשים שהרחיבו את רשימת המילים שמתווספות להן י' ו-ו'. עד השינוי, כללים מגבילים בכתיב המלא לא התירו הוספה של י' או ו' במילים מסוימות והן נכתבו כמו בכתיב החסר והמנוקד. למשל:

• הכללים קבעו שאין להוסיף י' לציון תנועת i אחרי חיריק במילים שצורת היסוד שלהן נכתבת בלי י', כגון libo (לב), amiti (אמת), והן נכתבו לבו, אמתי.
• הכללים קבעו שאין להוסיף י' לציון תנועת e אחרי צירה במילים כגון se'ar ,breha ,perot, והן נכתבו פרות, ברכה, שער.
• הכללים קבעו שאין להוסיף ו' לציון תנועת o אחרי קמץ קטן במילים כגון otsma ,ofna, והן נכתבו אפנה, עצמה.

כפי שניסחה זאת האקדמיה ללשון העברית בנימוקיה לשינויים שפרסמה ביוני 2017, חלק מהכללים היו "בבחינת גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה”. אכן היה בלבול רב וקושי. רבים הוסיפו ו' ו-י' במילים אלה כיוון שהרגישו שקשה בלעדיהן או משום שחשבו שבכך הם ממלאים אחר כללי הכתיב המלא, ועורכי לשון שהכירו את הכללים נקרעו בין התקנים שנקבעו לבין הרצון להנגיש את השפה. האקדמיה הייתה קשובה לרחשי הציבור, וכך התווספו כללים חדשים. 

אציג דוגמאות לחידושים העיקריים בכללי הכתיב המלא התקני:

י' מתווספת כאם קריאה אחרי חיריק לציון תנועת i בהטיות של מילים שצורת היסוד שלהן נכתבת בלי י' (את, עת, אט, עם, לב, צד וכו'), כגון איתו, לאיטם, ליבי, לצידו, עימו, אמיתי, לעיתים

י' מתווספת כאם קריאה אחרי צירה לציון תנועת e במילים כגון שער (sear)-שיער, פרות (perot)-פירות, ברכה (brekha)-בריכה, עברה (avera)-עבירה; במילים: ראלי-ריאלי, אידאל-אידיאל, תאטרון-תיאטרון; בצורות של בניין נפעל (סביל), גוף ראשון יחיד בעתיד, בפעלים כגון: אשמר (eshamer)-אישמר

י' מוכפלת לציונה כעיצור y במילים כגון שמים (shamayim)-שמיים; מיד (במובן מהר)-מייד 

ו' מתווספת כאם קריאה אחרי קמץ קטן לציון תנועת o במילים כגון אפנה (ofna)-אופנה, יזמה (yozma)-יוזמה, חכמה (hokhma)-חוכמה, עצמה (otsma)-עוצמה, קרבן (korban)-קורבן, תכנית-תוכנית, צהרים (נהגית tsohorayim)-צוהריים, מחרת (נהגית mohorat)-מוחרת, אמנם (omnam)-אומנם, אמנות (נהגית omanut)-אומנות  (נכתבת כעת כמו umanut במובן skill).

השינויים האלה מקילים, אך הכללים אינם גורפים ויש מקרים חריגים. כללי הכתיב המלא נותרו עניין מורכב, מתעתע ומבלבל, הדורש ידע במבנים, משקלים, תבניות, בניינים, מונחים, כללי הניקוד, שינויים בהטיות והכרת כללים וסייגים כגון “אך לא...”, "אבל לא ב...", "יצאו מכלל זה המילים...", "לא כן ה...", "אין הדברים אמורים ב...", “תינתן הדעת שאין הדברים נוגעים ל...”, "וראו להלן חריג (ב)", "יצאה מכלל זה היו"ד ב..." - כלשון האקדמיה. 

וכך נכתב במבוא לכללי הכתיב המלא באתר האקדמיה: "... מכיוון שהאקדמיה רואה חשיבות בשמירה על תמונת הכתיב שהתגבשה, לא נקבעו כללים חדשים שהיו גורמים לשינוי בתמונת הכתיב של מילים רבות, גם אם היה בהם כדי לפשט את הכלל ולהקל את לימודו (למשל, לא נוספה וי"ו אחרי חטף קמץ במילה כגון צהרים [היא נכתבת עתה צוהריים ולא צוהוריים]; נשמר הכלל שאין כותבים יו"ד לפני שווא נח, דוגמת 'התלבש', 'מכתב' [ולא היתלבש, מיכתב]). מן הסיבה הזאת אין מנוס מהישענותם של הכללים על ידיעת מבנה המילה - השורש והמשקל, כגון כתיבת יו"ד במקרים של צירי כתשלום דגש." (ההדגשה שלי).

בעריכה לשונית מכירים את הכללים, את מבני המילים, השורש והמשקל, ומתקנים את השגיאות בהתאם למקרה.